הנקה מוגדרת כדרך הנורמטיבי להאכלת תינוקות ומוכחת כתורמת לבריאות התינוק והאם. הרבה ארגונים הקשורים לבריאות הילד ממליצים על הנקה בלעדית לכחצי השנה הראשונה והמשך הנקה בתוספת מאכלים אחרים עד לפחות גיל שנה  )ארגון הבריאות העולמי ממליץ על הנקה לפחות עד גיל שנתיים) , וכל עוד שהאם והתינוק רוצים בכך [ 1-3 ]. למרות זאת, מספר רב של נשים בישראל לא מגיעים ליעדי הנקה אלו[ [ 4 חלקם בגלל קשיים בדרך. רופאים נמצאים במקום מרכזי בעזרה לנשים מניקות אבל לפעמים חסרים הידע המקצועי לתת העזרה הראויה. מטרת מאמר זו היא לסקור קושי שכיח – כאבים בשד ופטמה ולתת מידע עדכני ומבוסס עובדות על מנת לסייע לרופא לסייע לאימהות לתת הטוב ביותר להן ולילדיהם. כאבים בפטמות או בשד הם אכן מן הבעיות השכיחות בעת ההנקה אבל קשה להגדיר את השכיחות באופן מדויק. דיווחים בספרות אודות שכיחות של כאבים בפטמות נעים בין: רוב לאימהות המדווחות על הנקה ללא כאב ב 6- ימים לאחר הלידה [5] עד לדיווחים בכאבים ב 96%- מכלל הנשים המניקות ב 6- שבועות הראשונים לאחר הלידה [6]. הסיבות לשוני הרב בשכיחות הדיווח על הכאבים הינם כי תפיסת הכאב היא סובייקטיבית, וגם משום שקיים שוני מתודולוגיה רב במחקרים על כאבים בפטמות ובשד.כאבים בפטמות או בשד נחשבים כאחת הסיבות העיקריות להפסקת ההנקה [7-11] כאשר כ 30%-מהאימהות שחוות כאבים ופצעים בפטמות עלולות לעבור לשיטות האכלה אחרות תוך 6 שבועות [11]. גם כאשר לא נגרמת גמילה בטרם עת, ישנה פגיעה בחוויית ההנקה של האימא ועלולה להיווצר פגיעה בקשר שבין האימא לתינוק  [12,13] למרות שכאבים בשד הם מצב שכיח, הוא ניתן למניעה וטיפול.

חשוב להבחין בין רגישות שהיא פיזיולוגית לבין הכאב. במצב של רגישות בזמן ההנקה, הפטמה תראה תקינה ועגולה בסיום ההנקה, והיא אמורה לחלוף תוך 2-3 ימים ללא התפתחות של סימנים קליניים לפגיעה. המקור לרגישות הוא כנראה הורמונלי ולכן חולף. כאשר מדובר בכאב אשר ממשיך יותר מיומיים והמלווה בהחמרה, או יש סימני חבלה על השד, הגורם השכיח הוא תפיסה לא נכונה של הפטמה בפי התינוק. במקרה כזה ישנה חשיבות עליונה לתיקון הטכניקה כחלק העיקרי של הטיפול הנדרש. חשוב להתייחס לכאבים בפטמות כבר בשלב מוקדם, כדי להימנע ממצבים קשים של פטמות פצועות ומדממות, מזיהומים או מחוסר רצון להמשיך את ההנקה.[15] הדבר החשוב ביותר הוא להקפיד שכל גופו של התינוק יפנה לאמו )"בטן לבטן"( ושהתינוק יפתח את פיו לרווחה לפני תפיסת הפטמה. יש להקפיד שהתינוק יתפוס חלק גדול ככל האפשר של העטרה בפיו, ולא רק את קצה הפטמה. במידה שהמצב לא משתפר לאחר הדרכת האם על ידי הרופא, חשוב להפנות את האימא להדרכה ותמיכה מקצועית בהנקה. בעבר היה נהוג לעודד ריפוי פצע ע"י יבוש הפטמות )יבוש באוויר; בשמש; במקור חום אחר(. אולם התברר שייבוש כזה של הפטמה רק מעכב את הריפוי בשל המחסור בלחות בעור, הגורם לסדקים בשכבת החיצונית של הפטמה moist wound ( . היום מקובל הטיפול המעודד החלמה במנגנון ריפוי שניוני ע"י שימור הלחות כנהוג במקומות אחרים של הגוף. מתברר כי ריפוי כזה גם יעיל גם להפחתת הכאב. יש כמה אופני )healing טיפול המאפשרים ליצור סביבה המאפשרת ריפוי לח. אולם במקרה של פצע בשד או בפיטמה יש צורך בפתרונות שלא יהיו רעילים או מרים לתינוק, כך שלא יהיה צורך לשטוף אותם טרם ההנקה, דבר שעלול לגרות את מצב הפצע. עבודות שפורסמו בשנים האחרונות[16-18] ובחנו פתרונות המסחריים )הכוללים חבישות מבוססות המכילה תערובת של 2% מופירוצין, 0.1% APNO גליצרין או מים ומשחות מבוססות לנולין או משחת משחת בטאמתאזון ו 2% מיקונזול( לא נמצא עדיפות מובהקת לאחד מהפתרונות [17]. במחקר אחר נבדקו בנוסף לפתרונות מסחריים גם מספר פתרונות ביתיים [14] פתרונות אלה כוללים שמני מאכל אורגניים, כדוגמת שמן קוקוס )שמייחסים לו גם פעילות אנטיבקטריאלית( וכולם נמצאו כבעלי יעילות דומה. בעת השימוש בשמנים משחות או בחבישות, ניתן לשחרר קצת חלב אם המכיל חומרים אנטיבקטריאליים  וגורמי גדילה המזרזים ריפוי. עם זאת, חלב אם בלבד, ללא אמצעי לשמירת סביבה לחה, עלול ליצור הדבקות של פד או חזייה לשד דבר שיגרום טראומה לעור ולעכב את ההחלמה. חשוב להדגיש, שרצוי להימנע מסביבה רטובה וספוגה בחלב על הפצע, שעלולה ליצור גם מצע לחיידקים, ולכן מומלץ להחליף רפידות כאשר הן ספוגות. בנוסף מומלץ לעודד שמירה על ההיגיינה האישית וייבוש במגבת נקייה בעת טיפול או נגיעה בשד]19-20]